בעיניים של מעצבת - טיול בארץ המנזרים
איכשהו יצא דווקא בט״ו בשבט קמתי השכם בבוקר הרבה לפני הזריחה כדי לטייל בחבל ארץ מיוחד.
מי שמכיר אותי יודע שיקיצה שכזו בין הלילה ליום היא לא טבעית עבורי אבל מי שמצלם יודע שהשעות הכי מיוחדות באור הכי יפה הן במעברים שבין אור לחושך ואלו הם זמני הזריחה והשקיעה.
הכבישים פנויים בשעות הקטנות האלו וכך בנסיעה רגועה אנחנו פונים מזרחה לנקודת המפגש של הטיול בבקעת הירדן. קפה ראשון של בוקר עם עוגת תפוחים ויאללה ממשיכים לאתר ״קאסר אל יהוד״ בו לפי האמונה הנוצרית הוטבל ישו בידי יוחנן המטביל. על פי המסורת היהודית, כאן חצו בני ישראל את נהר הירדן בכניסתם לארץ כנען.
זה הסיפור שבשבילו התכנסנו השקם בבוקר לטייל בארץ המנזרים שהתהוותה לאורך ההיסטוריה והזמנים לחבל ארץ מיסטי נזירי נוצרי על אדמת כנען שכיום מחולקת בין ירדן וישראל. בעידוד המנדט הבריטי נבנו לאורך גדתו המערבית והמזרחית של הירדן מנזרים ובתי הארחה לשימושם של הצליינים שהגיעו לטבול במקום. ריבוי המנזרים באזור לדברי המדריך כ-23 משני צדי נהר הירדן הקנה לו את הכינוי "ארץ המנזרים".
ברוכים הבאים לגבול בין ירדן לישראל שעובר כאן, המנזרים המיושבים והפעילים נמצאים בצד הירדני ואילו בצד הישראלי פרוסים לאורך גדר המערכת לקט מנזרים נטושים, פצועים או הרוסים שבחלקם סצנות חיים שקפאו בזמן.
עם ליווי צבאי שחבר אלינו יצאנו בשיירה בדרך צבאית על גדר המערכת לבקר בשרשרת מנזרים נטושים שמעטים האנשים שמגיעים ונכנסים אליהם.
כשעמדתי במרחבים של ארץ כנען בקור הבוקר והרוח בשיערי יכולתי לעצום את העיניים ולדמיין את סיפור העם היהודי והנוצרי הרגשתי את שרשרת הדורות והקשר בין הדתות.
חלפנו בנסיעה כברת דרך שבה יכולנו להתבונן בצד הירדני שהוא מיושב ומטופח ופעיל סביב סצנת הצליינות, כשהגענו למתחם הכנסייה האתיופית (דיר אל-חבש) ירדנו מהרכבים ובפעם הראשונה.
עמדנו מול אוסף המבנים הנטושים וממבט ראשון המבנים נראו לי לא כנסייתיים ולא בשפה ארכיטקטונית קלאסית נוצרית אלא יותר כמו מבצר. התקדמתי ונמשכתי פנימה, מודה שאת ההסברים של המדריך לא שמעתי (סורי) נשאבתי לתוך החללים והמעברים בניהם ודרך העדשה עברתי חוויה שתראו בתמונות.
כשאחרים צילמו נופים מרהיבים אני הוקסמתי מהפנים ולמרות שהמבנים נטושים והרוסים יש בהם יופי ומיסטיות שאותי ריתקה, יכולתי לדמיין איך ניראה המקום ואיך חיו בו. המקום ננטש באחת וניתן לראות סצנות חיים שקפאו בזמן אפילו בסט הסרטה לא יכלו לביים מחזות כאילו. כל מי שהגיע לחיות כאן האמונה בערה בליבו כי זו ארץ קשוחה, מרטירית ויש בדרך החיים הזו סיגוף וניתוק מהכל!
איזה ארונות יפים! אני הייתי משפצת את כל המבנים, את הכול משמרת ומשחזרת. ניתן לראות את אזורי ההארחה
ואת מבנה החיים היום יומיים. מחללי החיים הרגילים עברתי במעברים הישר להיכלי הקדושה המרהיבים.
משם המשכנו לחלקה של הכנסייה הרומנית - במגרש עומדים שני מבנים מנותקים ומאד שונים האחד מהשני. מבנה הכנסייה הקטנה בסגנון קלאסי הפנים שלו מעוטר בפרסקו כל הקירות מצוירים בסגנון אורתודוקסי ביזנטי.
על הכנסייה הרומנית היפיפייה נורה פגז צה"לי והרס חלקים גדולים ממנה, כמה חבל. לקח הרבה שנים עד שפינו את המוקשים מה שמאפשר לבקר שם כעת.
היה לי מאד קשה לבחור מבין עושר הצילומים והחוויות שהטיול הזה סיפק לי, מתגלה עושר של תרבויות שונות ופרשנויות לנראות ומהות הקדושה, הכל בנוי ונטוע במישורי הערבה ספק מדבר בתוואי נהר הירדן, מעברים כל-כך חדים בין גשמי לרוחני בעיניים שלי.
אני מסיימת בשתי תמונות אוירה שונות, האחת של צבעים עמוקים ועזים שהשילוב בניהם תפס את תשומת ליבי בפנים הכנסייה בדיר חג'לה שהשמש האירה לרגע, ואילו התמונה השנייה צולמה בחוץ בחצר של המנזר והכנסייה, בעיני אסתטיקה יפיפייה של פשטות והיא מאד ארץ ישראלית בעיני.
